הסיבוך של ליטל עם משטרת ההגירה
כולנו מכירים את תאילנד היפה שעל הגלויות, אבל עבור ליטל תאילנד לא הייתה בדיוק כזו. ליטל, צעירה ישראלית שרק רצתה לנפוש ביעד אקזוטי, הגיעה לתאילנד שמחה ומאושרת, לפחות עד הרגע שהיא החלה לשמוע פקיד הגירה תאילנדי צועק לה: "אימיגריישן, אימיגריישן", מה? מה הוא רוצה היא חשבה, תוך כדי שהיא מנסה להסביר לו באנגלית קלוקלת ובעיקר בשפת הסימנים שהיא ממש לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.
אחרי חודשיים בהודו היא בסה"כ רצתה לסיים בבטן גב בתאילנד עם החופים הכחולים, אבל לצערה של ליטל הפקיד לא ממש הבין את שפת הסימנים, אלא חשב שהיא מסרבת למלא את טופס ההגירה, הליך רגיל ופשוט לתיירים, שליטל פשוט לא הבינה.
כדור השלג התגלגל במהירות. הוא כעס, היא התעצבנה, הוא איים, היא צעקה ואם יש משהו שאסור לעשות זה להרים קול על כל נושא תפקיד, בטח שוטר ובטח תאילנדי. לא עבר הרבה זמן וליטל מצאה את עצמה בדרך למעצר ולגירוש חזרה לחו"ל.
למזלה, היה ווי. פיי. בשדה התעופה, היא סיפרה לידיד מהודו על המקרה ועל המצב הנוראי שאליו נקלעה, ועוד יותר למזלה, הוא ביקר בתאילנד בעבר והכיר את הרב נחמיה וילהלם, הרב של בנגקוק, ומיד יצר איתו קשר, והרב, איך לא, נחלץ לעזרתה מיידית.
התאילנדים לא היו מוכנים לשמוע מילה על סליחה, מבחינתם ליטל לא תיכנס יותר לתאילנד וזו החלטה סופית. אבל הבעיה קצת יותר גדולה, כי גם לצאת החוצה לא היה ממש פשוט. טיסת אל על שעמדה להמריא הייתה מלאה כך שליטל לא יכלה לעלות עליה, מה שמשאיר אותה בתא סגור בשדה תעופה עד שתימצא טיסה חלופית.
אתם יכולים להבין כמה שזו חוויה ממש לא נעימה למצוא את עצמך בשדה תעופה זר, בתוך תא סגור וחנוק, עם אורחים לא רצויים, וזה אפילו יותר קשה כשאת קלסטרופובית ולא דוברת אנגלית כראוי, מה שגורם לשוטרים רק להתעצבן עלייך יותר. כשליטל אמרה שהיא לא מסוגלת להיכנס השוטר הבין שקר לה, והשיב בצעקות "לכולנו קר", וכשליטל רצתה להתקלח, הוא הפנה אותה לברז בתא, זו המקלחת.
הרב נחמיה שנרתם מיידית למשימה, קודם כל הוציא אותה מהתא החנוק והחשוך, כשהיא יצאה החוצה הכול היה כבר הרבה יותר רגוע. בנוסף, הרב הצליח לגרום לכך שלא תהיה ברשימה השחורה ותוכל לשוב לתאילנד בעתיד.
באותו לילה הרב נחמיה לא ישן. ליטל לא אכלה 24 שעות והוא מתכתב איתה כל אותו הזמן ומנסה להרגיע אותה.
"היא הועברה לאיזה מרתף בעומק שדה התעופה ולא היה ניתן להגיע לשם עם אוכל" מספר הרב נחמיה. "בסוף הצלחתי להשיג את המנהל התאילנדי של אל על והוא הצליח להגיע אליה עם אופנוע ששלחנו מבית חב"ד. אופנוע עם אוכל והרבה ממתקים". ליטל לא ידעה את נפשה מרוב אושר, כמובן הודתה לרב על כל מאמציו ועל הדאגה הרבה.
הסיפור לא נגמר כאן, מאחר שליטל הגיעה עם חברת התעופה "אייר אינדיה" היא הייתה צריכה לשוב לידיהם, אך הרב נחמיה במאמצים רבים הצליח להקדים את הטיסה בחודש ונציגי אל על חיכו לה בדלפק.
ליטל צעדה בדרך למטוס כחול לבן בעיניים דומעות ולא היה שמח מהרב נחמיה, שלא הספיק כמעט להחליף איתה מילה מאחר וכבר צרה של יהודי אחר הגיעה אל אזניו, על כך בפעם אחרת.
